אלדד יניב

אלדד יניב, 48, נשוי לליאור, אבא לעומר, יותם ורוני. מאמין באחריות חברתית ובתיקון, אישי ולאומי.

בפייסבוק:

בטוויטר:

הירשמו לעדכונים בדוא"ל:

פניית פרסה, פרק 2: הלקוחות שלי, הפוליטיקאים שלו

את מרטין שלאף הכרתי מהפוליטיקה. שנים שהוא תרם כסף לאהוד ברק, לאריק שרון, לליברמן, לדרעי ולמי לא. כולם ידעו שאני יכול לסגור עם שלאף. הון-שלטון, זו הפרנסה שלי

בנמל התעופה הקטן והמיושן של רודוס חיכו לנו שני מרצדסים שחורים עם שני נהגים. בחוץ חום של גיהנום, אבל הם היו חנוטים בחליפות פינגווין וכפפות לבנות. אחד מהם החזיק שלט בידו, בעברית: האדון יניב ובני לווייתו. "הפינגווינים האלה מחכים לך, אדון יניב?", נעצה בי ליאור עיניים פעורות בתימהון. "אם כן, אז אני והילדים נגיע למלון במונית. תפליג אתה ביאכטות שארגנת לך. תן לי ת'כתובת - וניפגש שם".

אף פעם לא הבנתי את הסיפור של ליאור עד הסוף ולמה היא תמיד עושה לי עניין. זה נכון שהכרנו תפרנים, זה נכון שהתאהבנו כשלא היה לנו גרוש על התחת - אבל מה הסיפור? יש לי לקוחות עשירים. הם חושבים שאני אדם חשוב, ונותנים לי בחזרה. וואלה, זה נכון שבישראל שונאים עשירים. ומצליחנים!

אשליית הפסגה היא עסקה עם השטן. היא החלום של חסרי המודעות העצמית. אלה שעסוקים רק בעצמם ובשכמותם, ולא מבחינים שיש עולם אחר, שונה, אמיתי - ושבו אנשים תופסים אותך הפוך ממה שאתה חושב על עצמך. מי שלא חושב כמוך הוא קנאי. שונא עשירים. שונא מצליחנים. זה מנגנון הגנה נהדר: ככה אתה פטור מפשפוש במעשיך, באיך שאתה נראה, לאן אתה הולך, מה אתה מרגיש. ומה אתה מעולל לאחרים.

בלי המנגנון הזה, רני רהב ויצחק תשובה ונוחי דנקנר לא היו יכולים להסתובב יום אחד ברחוב. בלעדיו, לא הייתי יכול להגיע לאן שהגעתי. יותר מדי שנים הייתי מוקף בפוליטיקאים ובעשירים, ולמדתי מהם את כל מה שלא צריך. ככל שהם יותר מרוכזים בעצמם הם יותר מצליחים, וככל שהם יותר מצליחים, הם יותר מרוכזים בעצמם. לבחור במנהיג המרוכז בעצמו לא משיג את מה שהציבור באמת רוצה: מישהו שיהיה עסוק בו, בציבור. במקום בעצמו.

"אתה כבר לא הבנאדם בו התאהבתי"

אז השארנו את שני הפינגווינים במקומם ועצרתי לנו מונית. "למלון השושנים", אמרתי לנהג והתיישבתי לידו. החופשה המשפחתית שלנו נדחתה ונדחתה ונדחתה כבר הרבה זמן. בסוף אירגנתי לנו כמה ימים ב"מלון" של קליינט, יגאל זילכה. אני אסדר לך שם את הכי-הכי, כמו שאנחנו אוהבים, אמר הקליינט. תראה למשפחה שלך פעם אחת מה זה גוד-טיים. תראה להם איפה אתה עובד ומאיפה אתה מביא את הכסף.

ליאור והילדים התחבקו מאחור במונית. חצינו את האי עד לנמל הימי של רודוס - 50 דקות בכביש הפקוק והצר. כשנכנסנו לרחבת המלון, ליאור הפרה שתיקה של קצת פחות משעה. "כאן תכננת שנישן?" היא אמרה כשעיניה נתקלו בשלט שקיבל את פנינו בכניסה: קזינו רודוס. "עד כאן ותודה", שיחררה ליאור את הבאטלר האישי שנדבק אלינו עד לכניסה למעלית.

פתחתי את הדלת של הסוויטה הקיסרית והילדים רצו במהירות פנימה, בצהלות. דלתות נפתחו ונטרקו. "וואו, איזה גודל. כמה שירותים. אמא, תראי כמה טלוויזיות". חשבתי שאני מארגן לנו נסיעה לגן עדן. סוויטה של 138 מטר, ארבעה חדרי שינה, סלון, אינספור חדרי שירותים, ג'קוזי ו-200 מטר של מרפסת דק שמשקיפה על נמל רודוס. מה עבר לי בראש כשהבאתי את המשפחה שלי לגור בקזינו? לישון עם הילדים בחדר שבו משכנים בחינם את גדולי המהמרים מסין ומיפן, רק כדי שישאירו על השולחנות הירוקים כמה שיותר שטרות.

מהעיניים של ליאור הבנתי שחפרתי לעצמי קבר. בלחש, הכי בוטחת וקסומה שנראתה לי אי פעם, היא אמרה לי משפט שעוד ישנה את חיינו: "תגיד, לכאן הבאת אותנו? לכאן? זה מה שנהיה ממך? נהיית מסריח. אתה חושב שכשאתה חוזר הביתה מעולמך, אני לא רואה ומריחה את כפות הידיים השחורות שלך? אתה כבר לא אותו הבנאדם שבו התאהבתי".

ברחתי למקלחת. מסוג הרגעים האלה שהראש עוד רגע מתפוצץ, העורקים מזרימים דם בדחיסה למוח - ולגוף אין יותר כוח לסחוב את המשקל. הטוש עם הראש הענק התיז שיטפון של מים על ראשי. עצמתי עיניים. הייתי בהלם. איך יכול להיות שאני מביא את המשפחה שלי לסוויטה הכי מפוארת ברודוס, והכל מתפרק לי בידיים?

לכלוך שנדבק ולא יורד

תמיד ידעתי שליאור שונאת את משחק החיים שלי, האבו-עלי באלפיון-מליונון העליון. ליאור אף פעם לא שיתפה איתו פעולה. היא תיעבה אותו בכל ליבה. היא התעקשה לחיות מאושרת ולגדל את ילדינו בעשירון שלה. "אלה המבוגרים שאני רוצה שהם ילמדו להיות", אמרה לי תמיד, ואני לא הבנתי על מה היא מדברת. "אנשים אמיתיים, כאלה שמלאים מבפנים ולא צריכים להתמלא מבחוץ ומכסף". ליאור תמיד חשבה שבגובה הזה של החיים, בגובה שבו אני חי, האוויר דליל והאנשים ריקים. שלאזור הזה נקלעים טיפוסים עם בור גדול בלב ועם אשליה שאפשר למלא אותו בכסף ובצעצועים. בסוויטות פאר, במחלקות ראשונות, בסיגרים. בנשים.

ליאור לא שינתה את אורח חייה גם כשהיה לנו כסף גדול בבנק. ליאור אף פעם לא בזבזה כסף. היא לקחה ממנו רק כמה שהיא באמת צריכה. ליאור אף פעם לא הסכימה ללכת למפגשים חברתיים עם הלקוחות שלי שנוצצים מכסף. "זה לכלוך שנדבק ולא יורד", אמרה וחזרה ואמרה. לא הבנתי מה היא רוצה. לפעמים חשבתי שאולי אנחנו כבר באמת לא מתאימים. זה תמיד עצבן אותי נורא, הקשקושים הפסיכולוגיים האלה בגרוש. מה זאת ההתנשאות הזו? מה, גנבתי ממישהו? אבל הפעם יצאתי מדעתי. המילים שלה היו בעברית, אבל לא קלטתי כלום ממה שאמרה. לא ירדתי לסוף דעתה. איכשהו הצלחנו לגרור לסופו את מה שנותר מהיום הראשון בחופשה, שנולדה מתה.

ליאור ידעה שלמחרת תכננתי לטוס לפגישותיי הקבועות בווינה. להשאיר אותה ואת הילדים "בחופשה", ולחתוך לכסף. אחת לשבוע לערך, טסתי עם הלקוח שלי יגאל זילכה למפגשים עם מרטין שלאף, הגביר האוסטרי. לשני אלה, זילכה ושלאף, בתי קזינו משותפים. אבל הם היו שותפים שכמעט לא מדברים - ואני האיש שנדרש לתווך ביניהם. לערבב ביניהם. לערבב אותם. הבורר.

למה אני? איך זילכה שכר את שירותיי? את מרטין שלאף הכרתי מהפוליטיקה. שנים שהוא תרם כסף לאהוד ברק ולאריק שרון ולאיווט ליברמן ולאריה דרעי ולמי לא. כולם היו לקוחותיי. כולם היו הפוליטיקאים שלו. הכרתי את שלאף, כולם ידעו שהכרתי את שלאף. כולם ידעו שאני יכול לסגור עם שלאף. אז כשלזילכה היו בעיות עם שלאף, הוא שאל חברים מהפוליטיקה מי יכול לעזור. שירי ויצמן, שפעם היה סגן שר הביטחון, המליץ עליי. אפילו אהוד ברק, שאיתו כבר הייתי בנתק מוחלט, זרק מילה. הון-שלטון, מזה בעיקר התפרנסתי.

נסיעת הפרידה מחיי

ליאור ואני נכנסנו למיטה הקיסרית שהשקיפה על המפרץ כמעט בחצות. הילדים נרדמו בחדר אחר. ליאור ואני לא החלפנו מילה. הריב מהבוקר לא נספג וליאור נרדמה מיד. אני הדלקתי את הטלוויזיה וזפזפתי. נפלתי על עוד אחד מהשידורים החוזרים של הפרק המיתולוגי מהעונה החמישית של סיינפלד: "אופוזיט, ג'ורג'". אני מניח שנרדמתי לא הרבה אחריה. זו הייתה הפעם הראשונה שהפרנו את חוק היסוד הפרטי שלנו מאז שהתאהבנו: לא ללכת לישון בריב.

בשש בבוקר קפצתי בבהלה. שנים שאני מתעורר בחמש או בחמש וחצי בלי שעון - אבל הבוקר קמתי בשש. הטיסה הקצרה שלי מרודוס לאתונה, בדרך לווינה, נקבעה לקצת אחרי שבע. גם אם הדרך לנמל התעופה תהיה ריקה כי עכשיו מוקדם בבוקר, וגם אם המרצדס השחורה שמחכה לי למטה תדהר - אני עוד במיטה. אלוהים, פספסתי את הטיסה.

צחצחתי שיניים ביד ימין וביד שמאל שטפתי פנים. בין לבין גלשתי לחליפה. את העניבה קשרתי במעלית, את הזיפים קיצצתי בדרך, במרצדס השחורה. לא הייתי צריך יותר מארנק ודרכון בכיס, ממילא בעוד פחות מ-18 שעות אהיה בחזרה ברודוס. בדרך צלצלתי היסטרי לזילכה, שחיכה לי בשדה התעופה באתונה כדי שנעלה יחד על מטוס לווינה. "אל תדאג", הוא אמר, "המטוס יחכה". ברור שיחכה. כאן זו הטריטוריה שלנו ואנחנו מנהלים כאן את החיים.

המרצדס השחורה נעצרה ברחבת הנוסעים היוצאים. לידה חיכה לי פקיד במדים משדה התעופה. יד ביד הוא לקח אותי למטוס, ושם הבנתי מה שזילכה אמר לי קודם: כאן הם מנהלים את החיים. מטוס שלם, מלא בנוסעים, עמד על מסלול ההמראה יותר מחצי שעה וחיכה לי - "לאדון יניב".

שניות לפני ההמראה צייץ הבלקברי: "מילא אותי, אבל לקחת את הילדים שלך לחופשה בבורדל? אלה המבוגרים שאתה רוצה שיהיו? אז אני לא. וזהו זה". כשהגלגלים ניתקו מהקרקע עוד לא הבנתי שזו נסיעת הפרידה מחיי. יום אחד עוד אבין שג'ורג' מסיינפלד צדק אתמול בפרק שאיתו נרדמתי: "כל החלטה שעשיתי עד היום בחיי - הייתה שגויה".

ואז צייץ הבלקברי שוב, הפעם באנגלית: "מרטין מחכה לך, וכדאי מאוד שתבוא עם תשובה טובה מהפוליטיקאי שלך, כדי שנתקדם בעסקים".

"אופוזיט, ג'ורג'". האם עוד אוכל אי פעם להיות, אבל הפוך?

חדש בטוויטר

  • ציוצים של אלדד
  • ציוצים על אלדד

כל הנושאים - כל האנשים

אביגדור ליברמן אבי גיל אבישי רביב אבנר ברק אברהם בורג אברהם הירשזון אברהם נניקשווילי אברום שלום אהוד אולמרט אהוד ברק אודי סגל אולפן שישי אוריאל רייכמן אורי דן אורי מסר אורנה אנגל אי די בי איילה חסון איילת אזולאי איילת שקד אילן בן דב אינתיפאדה איציק מרדכי איציק סודרי איתן אבריאל איתן כבל אלי ישי אלי לנדאו אליקים רובינשטיין אלכסנדר משקביץ אלפרד אקירוב אמנון אברמוביץ אמנון ליפקין שחק אנשי עסקים אפרים ברכה אריאל אטיאס אריה דרעי אריק שרון ארץ חדשה ארצות הברית אשליית הפסגה אתר Ynet בוזי הרצוג בוריס קרסני בחירות בחירות 1999 בחירות 2001 בחירות 2009 בחירות 2013 ביל קלינטון בלשים פרטיים בן כספית בני בגין בנימין נתניהו בני שטיינמץ בנק הפועלים בנקים בנק לאומי בשאר אסד גז גזפרום גיא רולניק גיא שניאור גידי וייץ גידי שמרלינג גיוס כספים גיימס קרוויל גלובס גליה מאור גלעד שליט גלעד שרון גקי בן זקן גקי מצא גרהרד שרדר גרנית הכרמל דה מרקר דובי ויסגלס דוד גרנות דודי אפל דוד מידן דורון כהן דיוויד זילברג דיוויד פוקס דילים פוליטיים דליה רבין דן כהן דן מרידור דנה בן יאיר דני אברמס דני דנקנר דפני ליף האזנות סתר האינתיפאדה השנייה הבנק הבינלאומי הדחת עדים הדלפות הולילנד הון שלטון הון שלטון עיתון הטלפון הלבן היועץ המשפטי לממשלה הלבנת הון הלנה ביילין המחוברים הסברה הפסד הקזינו של מרטין שלאף הרב ישראל לאו הרב עובדיה יוסף הרב פינטו התעשיות הבטחוניות ולדימיר גוסינסקי ועדות חקירה ועדת וינוגרד חברת החשמל חברת טאורוס חברת צים חברת קאל חומר שחור חוסני מובארכ חוקרים פרטיים חיזבאללה חיים רמון חלוקת ירושלים חמאס חקירות חקירת שרון חרש שירותי חקירות טוביה צפיר טוני בלייר טייקונים טל שטרן טרכטנברג יאנוש בן גל יגאל זילכה ידיעות אחרונות יואב הורוביץ יולי תמיר יוני קורן יוסי ביילין יוסי גנוסר יוסי מימן יוקר המחיה ילדי הפוליטיקאים ים המלח יעקב יאשה קדמי יצחק רבין יצחק תשובה ירון מילר ירושלים יריב בן אליעזר ישראל אהרוני ישראל היום כארים מאסימוב להב 433 לוביסטים לוני רפאלי מאיר פלבסקי מאיר שמגר מארק ריץ מבקר המדינה מהומות אוקטובר מוחמד דאחלן מוחמד ראשיד מועמר קדאפי מוריץ וייסגלס אלמגור ושות מחאת האוהלים מחאת המילואימניקים מיכאל צרנוי מיכה לינדנשטראוס מיכל ברק מיכל ליברמן מיקי בן יאיר מלון דן מלון הילטון מלחמת לבנון הראשונה מלחמת לבנון השנייה מנחם בגין מנחם עינן מעצ מפלגת האבודה מפלגת הליכוד מפלגת העבודה מפלגת קדימה מפלגת שס מפעל הפיס מרדכי מוטי גילת מרטין שלאף מרית דנון מרמה והפרת אמונים משה גאון משה טלגה משה ליאון משה מזרחי משה עמית משה שחל משפחה משפחת לבנת משפחת עופר משפחת שרון משפטי דיבה משרד החקירות ויצמן יער נבות תל צור נוחי דנקנר נוני מוזס נילי פריאל ניר גלעד נלסון מנדלה נפתלי בנט נקמה נשיא ארצות הברית נתיבי איילון נתן אשל סאלח טריף סונול סטנלי גרינברג סלקום סמי שמעון ספינים סקרים עבירות פליליות עוזי בנזימן עוזי דיין עופר נמרודי עופרת יצוקה עורכי דין עזריאל נבו עידן עופר עיתון הארץ עליזה אולמרט עמי איילון עמי סגיס עמיר פרץ עמית סגל עמנואל רוזן עמרי שרון עמרם מצנע ערוץ 2 ערוץ 10 ערפאת פואד בן אליעזר פוליטיקאים פוליטיקה פיני רובין פריימריז פרשת העמותות פרשת צאלים פרשת קו 300 צבי האוזר צביקה זרחיה צוות אנגלה צוות דורון צוות יאשה ציפי לבני קבלני קולות קזחסטן קמפ דיוויד קמפיין בחירות ראובן אדלר ראש הממשלה רביב דרוקר רוברט שרום רון חולדאי רוני מילוא רינה מצליח רם כספי רם שמגר רני בלייר רני רהב רפי גינת רפי חאמי רצח רבין רקפת רוסק עמינח רשות השידור שאול מופז שוחד וטובות הנאה שולה זקן שחיתות שי אופיר שירי ויצמן שלדון אדלסון שלום שמחון שלטון ההון שלמה נחמה שלמה עמר שמעון פרס שר הביטחון שרה דורון שרה נתניהו שרי אנסקי שרי אריסון תד אריסון תהליך השלום תחקירים תמי שינקמן תפירת תיקים תקשורת ישראלית תרומות וגיוס כספים

אלדד באינסטגרם