אלדד יניב

אלדד יניב, 48, נשוי לליאור, אבא לעומר, יותם ורוני. מאמין באחריות חברתית ובתיקון, אישי ולאומי.

בפייסבוק:

בטוויטר:

הירשמו לעדכונים בדוא"ל:

פניית פרסה, פרק 15: השיטה של פואד

בנימין בן אליעזר מאמין שבפוליטיקה כל האמצעים כשרים לגבור על המתחרים ובלי להשאיר סימנים. האם השיטה של פואד עדיין עובדת?

"אני מוחק אותו, מוחק, מוחק, מו-חק. הנ"ל ז"ל", הרעים שר הביטחון והדגים עם הרבה הנפות ידיים שחותכות את האוויר כמו סכינים. "בעיקר את החיוך הזה שכל הזמן מרוח לו על הפנים. הוא עכשיו מוביל עליי במספרים, 20 או 30 אחוזים בסקרים, אבל זה חרטא ברטא. עוד לא רואים, אבל לא שלפנו את החומרים, ושם יש לו מפעל של ארונות עם הרבה מדפים", המשיך שר הביטחון והתגלגל בצחוק גדול. בשעת לילה מאוחרת, קצת אחרי חצות, דפקה על הדלת חדרנית עם עגלה עמוסה בסנדוויצ'ונים ופירות וירקות ותופינים ממרציפן. קחו קצת, תכניסו לפה, למרות שזה כמו אוכל לציפורים. "זה הורג אותי שבמלונות אין אף פעם מאפים", קונן שר הביטחון והכניס לפיו מלוא החופן בוטנים קלויים, בלגימה אחת, בעוד המשתתפים יושבים עם פיות פעורים כשהוא מסביר איך בעוד דקה, או בעוד רגע, תתהפך הקערה. תסמכו על תמי.

בנימין (פואד) בן אליעזר מתמחה בלקום מההריסות בניגוד לכל התחזיות ולנצח בכל התמודדות שעליה הוא נועל כוונת. גם כשהסקרים מראים בדיוק הפוך, גם כשהכותרות בעיתונים והערכות המלומדות של הפרשנים אומרות שזהו זה. בסוף, הוא מוציא את היריבים מהארון. או יותר נכון, את השלדים.

בן אליעזר ליווה אותי עם המאבטח עד דלת המעלית, שהורידה אותי מהסוויטה הענקית של מלון הילטון בתל אביב לכניסה, ומשם למונית. "אריק שרון לימד אותי שקודם כל מנקים את השטח עם ארטילריה ומוחקים את האויבים", הסביר בן אליעזר. "אחר כך מסתערים עם הכוחות ומשתלטים על הנקודות. על הבשר שלי הבנתי שגם בפוליטיקה אי אפשר לתפוס שטח אם לא מנקים ומורידים את הראשים".

שר הביטחון בן אליעזר הלך לישון בסיומו של עוד יום עבודה מפרך באמצע האינתיפאדה השנייה. אני הגעתי הביתה ואז גם הערתי את ליאור, בדיוק ברגע הנכון להאכיל את עומר ויותם התאומים, ולתפוס תנומה קצרה לפני עוד יום בעבודה. הארץ מלאה אוטובוסים מתפוצצים ופיגועים, אבל את בן אליעזר עניינה באותו הלילה במיוחד המלחמה על ראשות מפלגת העבודה. אברהם (אברום) בורג היה בדרכו לשבת על הכיסא שאותו פינה כמה חודשים קודם ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק. ואם בורג בדרך לכיסא, אז הכיסא של שר הביטחון בסכנה. כי תכף בורג ינצח בעבודה, וישר יוציא את המפלגה מהממשלה.

מדי ערב המשיך פואד להסתובב בכפרים דרוזים ובישובים ערביים, היכן שנמצאים המתפקדים והארגזים. אבל המספרים של בורג בסקרים מחקו לפעילים את החיוך שעוד נותר על הפנים. "לא סופרים אותי, לא סופ-רים", חייך בן אליעזר, "אבל הם יחטפו את זה טוב טוב בפרצוף. כמה שהם טועים, הפובליציסטים המלומדים. הם לא יודעים מה הם רושמים בעיתונים. איך מסדרים לי לראות את הפרצופים שלהם כשהכל יתפוצץ בפנים?" הוא הקפיד לשאול את תמי שינקמן, הדוברת. אני, היא אמרה, אופטימית ומחייכת.

הכי חשוב כששמים בן אדם על הקרשים זה לעשות את זה בלי סימנים, לימד אותנו בן אליעזר וסיפר בפעם האלף סיפור שתמיד היה חוזר ומספר גם ראש הממשלה אריאל (אריק) שרון. "בעזה היינו עוצרים לקחת פיתה פלאפל אצל רוכל פלסטיני קטוע ידיים. ואני ברוך השם יש לי מקום בבטן לפיתה ועוד פיתה ועוד פיתה. עם התותבת הרוכל עשה לנו מעדן גן עדן. קצץ סלט טרי טרי וטיגן כדורים וול דאן-שרוף-שרוף ומרח חומוס ככה טוב טוב, והכניס בפיתה. כל הרצועה עמדה בתור לראות איך עושים פלאפל בלי ידיים. עד עכשיו ועד לכאן אני מריח את הטעם הזה של פעם".

בורג היה אז יושב ראש הכנסת, אבל הסתובב במסדרונות כאילו זכה כבר בעוד כיסא. זה של יו"ר המפלגה. עם חיוך שלא יורד מהפנים הקים בורג צוות 100 ימים. כמו שמעון פרס בזמנו הוא חיפש חבורת עוזרים, בלייזראים וממושקפים, כאילו שלנצח בקלפיות זה עניין קטן שכבר נמצא בכיס, ולא בקלפיות. בורג היה בטוח שהקרב האמיתי הוא מול ראש הממשלה שרון, ראש בראש, בבחירות הקרובות. "אני אללה, ואריה האן, מזכיר הכנסת, הוא מוחמד נציגי", התרברב בורג בתשובה לכל מי ששאל איך הוא יסתדר לבד עם שני הכיסאות.

ואז הגיע יום שלישי. הפקס בלשכת יושב ראש הכנסת פלט הררים של ניירות עם שאלות ב-30 פרשיות מרכזיות על ליקויים, אי סדרים ושחיתויות בניהול הכנסת והמעון הפרטי ביישוב נטף. איזה סקיי-לייט שהתקין בורג בגג ביתו, וסורגים על החלונות ותריסים חשמליים. והגנן של הכנסת שהוזעק לקצץ את הדשא ולשתול כמה פרחים, הכל על חשבון משלמי המיסים. ומכוניות מאזדה שנקנו לעובדים. ומחשבים נישאים במאות אלפי שקלים כדי להחליף את המחברות והפתקים שאיתם התנהל משכן הכנסת במשך דורות. וחגיגת פנסיות. ומסיבות והילולות. וטלפון לווייני שלקח איתו בורג לטורקיה, כשהיה באיזושהי הפלגה על יאכטה. תחקירו המיועד של העיתונאי מרדכי (מוטי) גילת על בורג עומד לקבוע את תוצאות הבחירות הפנימיות במפלגת העבודה, וברגע אחד, כפי שבן אליעזר "העריך", התהפכה הקערה – והחיוך של בורג נמחק בסערה.

"נו, מה אתם אומרים", התפקע מצחוק פואד בסעודת ההודייה. במשרד הביטחון לא שוחטים כבש, אז הוא הגיש לנוכחים חביתות שטיגנו עובדות המשק. "תאכלו משהו, תרטיבו את הגרון, על בטן ריקה מתערפלים החושים, ואני צריך אתכם חיים ובועטים", נתן פואד את האות להסתער על הצלחות והרטיב את הגרון שלו בתה עירקי שחור, כמו שרק ראש הלשכה איילת אזולאי יודעת לעשות, ומאפה אחד או שניים. "זה הזמן, רבותיי, חברים וחברות, לשמחות. עכשיו נעשה חאפלה בקלפיות".

תמי שינקמן הייתה לפני שנים העוזרת של העיתונאי גילת. בהרבה מקצועיות היא עזרה לו במלחמה הגדולה נגד שר הפנים אריה דרעי, עד שבעקבות כל התחקירים והחשיפות היה משפט גדול שבסופו דרעי נכנס לכלא, לשנים ארוכות. אבל מאז הפכה לפה של פוליטיקאים, עם חמאה על הראש, ועכשיו היא מצידו השני של הכביש בדרך מנחם בגין בתל אביב, בחדרון קטן במשרד הביטחון, כדוברת.

בשני תחקירים ענקיים פוצץ גילת את כל החלומות לבורג. בשמונה עמודים במוסף לשבת ובכותרת ראשית בעמוד הראשון, הפך בורג ברגע אחד מראש הממשלה הבא – לבדיחה. פער של 30% בסקרים נסגר ביום שישי אחד ועוד אחד בגיליון מיוחד. עם הררי מסמכים שנלקחו מהנהלת החשבונות של הכנסת וחשבוניות שאסף מישהו ש"עם השם שלו אני הולך לקבר, לקבר", סיכם בן אליעזר את המבצע ואת ההצלחה הגדולה. ועכשיו, אחרי שבורג נוקה מהשטח בארטילריה, צריך היה להסתער עם כל הכוחות והתומכים והפעילים על הקלפיות. בורג היה על הקרשים, כמו שפואד אוהב את הפלאפל בעזה, בלי ידיים ובלי סימנים, בפיתה ועוד פיתה ועוד פיתה.

לגילת היה תחקיר חשוב. העובדה שפוליטיקאים תופרים תיקים לפוליטיקאים אחרים או מגלים איזו עלילה עסיסית על חברים למזנון הכנסת, או אוספים מסמכים לעיתונאים – איננה מעידה בהכרח שהפרשייה איננה נכונה או שסיפורים על הפוליטיקאים שנתפסים עם המכנסיים מופשלים אינם בעלי ערך. רק שאלה שתופרים תיקים לאחרים, צריכים גם מעת לעת להביט על עצמם במראה, אומר תמיד איתן כבל, שהיה עוזרו של בן אליעזר במשך שנים ועכשיו הוא חבר כנסת. תמיד משגעים אותי הפוליטיקאים שמחפשים אצל אחרים. הם מסתובבים עם מפעל של בלו-בנד על הראש, בשמש קופחת, אבל משתמשים בבלשים ואוספים חומרים על אחרים. במקום לזרוק הון תועפות על חוקרים פרטיים, שייגשו לאיקאה הקרובה וירכשו איזו מראה גדולה, שיביטו על פדחתם או קרחתם או מה שהייתה פעם בלוריתם, לפני שהם מבשלים מטעמים, לאחרים.

"אני מסתובב ממקום למקום, אני רואה את האנשים, את הילדים – המדינה צוהלת", אמר בראיון ברדיו בן אליעזר לרזי ברקאי בשיא תקופת הפיגועים והאוטובוסים המתפוצצים. במפלגת העבודה לפי המסורת, שוב התכוננו לפריימריז. בן אליעזר עוד לא חימם את הכיסא כיושב ראש, אבל איך יישמרו במפלגת העבודה על המסורת והמוניטין אם לא יערפו, שוב, את הראש ליושב ראש?

מזכיר הסניף העוצמתי של המפלגה בחיפה, ישראל סביון, ערק ממחנה בן אליעזר אחרי שנים למחנה של ראש העירייה עמרם מצנע, והבטיח להביא לו את כל הגייסות אם יתמודד בקלפיות. כמיטב המסורת, מיד נשכרו בלשים פרטיים לאסוף על סביון את כל הסודות שבן אליעזר הכיר משנים של חברות עם איש העסקים, שי אופיר, חבר של השניים עם כיס שתמיד היה פתוח. על הדרך התבקשו הבלשים מ"ויצמן יער, חקירות ומעקבים בסגנון אחר", להכין תיק גדול גם על הטוען לכתר היושב ראש. "למרות שבעניין שלו, אין לי הרבה ציפיות", אמר בן אליעזר. "לפי דעתי והערכתי, מצנע הוא מלפפון. אצלו, גם אם תחפרו עמוק בפנים עד הלבה, לא תמצאו עסקים שחורים או נשים".

עכשיו מתמודד בן אליעזר על הנשיאות. אם גם במירוץ הזה הוא הקפיד ליישם פעם נוספת את האסטרטגיה, גם הפעם צריך יהיה צריך לנקות את השטח בארטילריה. עם בלשים ותיקים וחקירות על יריבים. אם גם הפעם בן אליעזר יקפיד על המורשת, זה יהיה בלי סימנים ובלי ידיים. כמו הפלאפל בפיתה שהוא הכי אוהב מהכיכר המרכזית בעזה.

המזל של בן אליעזר, שהיריבים שלו מאמינים באסטרטגיה ישנה וקצת מוזרה, שבטח מצחיקה אותו כל לילה במיטה לפני השינה. בלי לכלוכים ובלי השמצות על היריבים, פשוט לאסוף מאחד לשנייה אצבעות. איש מהמתמודדים האחרים על הנשיאות לא ישכור בלשים פרטיים לברר כמה כסף בדיוק הרוויח בן אליעזר כמתאם פעולות צה"ל בשטחים, בשנות השמונים, כשהיה גם במדים וגם יבואן פרטי של רכבים ובעלים של חברה שמכרה מכוניות יפניות עם בלעדיות ו"מבצעים מיוחדים", לתושבי השטחים.

זו גם שאלה טובה איך קנה את הפנטהאוז ביפו בתשעה מיליון, מה כתב על חברותם חוסני מובראק בזיכרונותיו או מה עשה בקזחסטן כשר תשתיות בביקור פרטי, כשזימן אנשי הון ופוליטיקאים מקומיים לפגישות סודיות במסעדות, עם הבן יריב שעושה שם עסקים – בתשתיות.

רק שבן אליעזר עלול להיות הפעם מופתע. המדינה השתנתה וגם שיטת פואד יצאה מהאופנה. אם אדם פושט את עורם של אחרים ולא מביט במראה, לשם שינוי יש מי שיעשו את העבודה. לא בלשים ולא יריבים, אלא עיתונאים, שמחפשים כבר בימים אלה, תשובה טובה.

חדש בטוויטר

  • ציוצים של אלדד
  • ציוצים על אלדד

כל הנושאים - כל האנשים

אביגדור ליברמן אבי גיל אבישי רביב אבנר ברק אברהם בורג אברהם הירשזון אברהם נניקשווילי אברום שלום אהוד אולמרט אהוד ברק אודי סגל אולפן שישי אוריאל רייכמן אורי דן אורי מסר אורנה אנגל אי די בי איילה חסון איילת אזולאי איילת שקד אילן בן דב אינתיפאדה איציק מרדכי איציק סודרי איתן אבריאל איתן כבל אלי ישי אלי לנדאו אליקים רובינשטיין אלכסנדר משקביץ אלפרד אקירוב אמנון אברמוביץ אמנון ליפקין שחק אנשי עסקים אפרים ברכה אריאל אטיאס אריה דרעי אריק שרון ארץ חדשה ארצות הברית אשליית הפסגה אתר Ynet בוזי הרצוג בוריס קרסני בחירות בחירות 1999 בחירות 2001 בחירות 2009 בחירות 2013 ביל קלינטון בלשים פרטיים בן כספית בני בגין בנימין נתניהו בני שטיינמץ בנק הפועלים בנקים בנק לאומי בשאר אסד גז גזפרום גיא רולניק גיא שניאור גידי וייץ גידי שמרלינג גיוס כספים גיימס קרוויל גלובס גליה מאור גלעד שליט גלעד שרון גקי בן זקן גקי מצא גרהרד שרדר גרנית הכרמל דה מרקר דובי ויסגלס דוד גרנות דודי אפל דוד מידן דורון כהן דיוויד זילברג דיוויד פוקס דילים פוליטיים דליה רבין דן כהן דן מרידור דנה בן יאיר דני אברמס דני דנקנר דפני ליף האזנות סתר האינתיפאדה השנייה הבנק הבינלאומי הדחת עדים הדלפות הולילנד הון שלטון הון שלטון עיתון הטלפון הלבן היועץ המשפטי לממשלה הלבנת הון הלנה ביילין המחוברים הסברה הפסד הקזינו של מרטין שלאף הרב ישראל לאו הרב עובדיה יוסף הרב פינטו התעשיות הבטחוניות ולדימיר גוסינסקי ועדות חקירה ועדת וינוגרד חברת החשמל חברת טאורוס חברת צים חברת קאל חומר שחור חוסני מובארכ חוקרים פרטיים חיזבאללה חיים רמון חלוקת ירושלים חמאס חקירות חקירת שרון חרש שירותי חקירות טוביה צפיר טוני בלייר טייקונים טל שטרן טרכטנברג יאנוש בן גל יגאל זילכה ידיעות אחרונות יואב הורוביץ יולי תמיר יוני קורן יוסי ביילין יוסי גנוסר יוסי מימן יוקר המחיה ילדי הפוליטיקאים ים המלח יעקב יאשה קדמי יצחק רבין יצחק תשובה ירון מילר ירושלים יריב בן אליעזר ישראל אהרוני ישראל היום כארים מאסימוב להב 433 לוביסטים לוני רפאלי מאיר פלבסקי מאיר שמגר מארק ריץ מבקר המדינה מהומות אוקטובר מוחמד דאחלן מוחמד ראשיד מועמר קדאפי מוריץ וייסגלס אלמגור ושות מחאת האוהלים מחאת המילואימניקים מיכאל צרנוי מיכה לינדנשטראוס מיכל ברק מיכל ליברמן מיקי בן יאיר מלון דן מלון הילטון מלחמת לבנון הראשונה מלחמת לבנון השנייה מנחם בגין מנחם עינן מעצ מפלגת האבודה מפלגת הליכוד מפלגת העבודה מפלגת קדימה מפלגת שס מפעל הפיס מרדכי מוטי גילת מרטין שלאף מרית דנון מרמה והפרת אמונים משה גאון משה טלגה משה ליאון משה מזרחי משה עמית משה שחל משפחה משפחת לבנת משפחת עופר משפחת שרון משפטי דיבה משרד החקירות ויצמן יער נבות תל צור נוחי דנקנר נוני מוזס נילי פריאל ניר גלעד נלסון מנדלה נפתלי בנט נקמה נשיא ארצות הברית נתיבי איילון נתן אשל סאלח טריף סונול סטנלי גרינברג סלקום סמי שמעון ספינים סקרים עבירות פליליות עוזי בנזימן עוזי דיין עופר נמרודי עופרת יצוקה עורכי דין עזריאל נבו עידן עופר עיתון הארץ עליזה אולמרט עמי איילון עמי סגיס עמיר פרץ עמית סגל עמנואל רוזן עמרי שרון עמרם מצנע ערוץ 2 ערוץ 10 ערפאת פואד בן אליעזר פוליטיקאים פוליטיקה פיני רובין פריימריז פרשת העמותות פרשת צאלים פרשת קו 300 צבי האוזר צביקה זרחיה צוות אנגלה צוות דורון צוות יאשה ציפי לבני קבלני קולות קזחסטן קמפ דיוויד קמפיין בחירות ראובן אדלר ראש הממשלה רביב דרוקר רוברט שרום רון חולדאי רוני מילוא רינה מצליח רם כספי רם שמגר רני בלייר רני רהב רפי גינת רפי חאמי רצח רבין רקפת רוסק עמינח רשות השידור שאול מופז שוחד וטובות הנאה שולה זקן שחיתות שי אופיר שירי ויצמן שלדון אדלסון שלום שמחון שלטון ההון שלמה נחמה שלמה עמר שמעון פרס שר הביטחון שרה דורון שרה נתניהו שרי אנסקי שרי אריסון תד אריסון תהליך השלום תחקירים תמי שינקמן תפירת תיקים תקשורת ישראלית תרומות וגיוס כספים

אלדד באינסטגרם