אלדד יניב

אלדד יניב, 48, נשוי לליאור, אבא לעומר, יותם ורוני. מאמין באחריות חברתית ובתיקון, אישי ולאומי.

בפייסבוק:

בטוויטר:

הירשמו לעדכונים בדוא"ל:

פניית פרסה, פרק 18: את מישה אתה מכיר?

ליברמן תמיד ידע מראש על כל צעד שהמשטרה מתכננת בחקירה. מזרחי מתכנן תכניות ואלוהים צוחק, אהב ליברמן להשכיב את עצמו בבדיחה טובה. להסביר לסביבתו למי תמיד יש יד טובה עם ג'וקר

"מה מצב הזיונים?", פתח שר התשתיות אביגדור (איווט) ליברמן עוד שיחה טלפונית בעוד יום. זו הייתה שאלה שהיא בעצם שאלה רטורית, או אפילו ברכה שמחליפה את ה"בוקר טוב", כשהוא מדבר עם מי שהוא תופס כחבר ממש קרוב או לפחות ידיד.

יותר משליברמן רצה תשובה, זו הייתה דרכו להסביר מהם סדרי העדיפויות שלו, היכן מרוחה החמאה ומה הכי חשוב לו בחיים. אם אצל אחרים, המידע העסיסי בעניינים שכאלה עלול להיתפס "צהוב", אצל מי שעיקר עיסוקו הוא שירות האומה, זו חובת הידיעה.

"תראה אותי עוד שעה? אתה בתל אביב, לא? אז אני אודיע לך עוד מעט איפה אני נמצא. יש כמה עניינים לברר, וגם משהו שאני רוצה להראות. תגיד, בינתיים, שמעת מהחברים שלך העיתונאים היכן עומדת החקירה?".

עם ליברמן לא ידעת אף פעם היכן אתה נפגש בפעם הבאה. רק כשמתקרבת השעה, כשהוא ממש במקום, או קרוב נורא, אתה מקבל יעד ונקודה. יכול להגיע לפה? אם לא אז אתקשר בקרוב, מהכתובת הבאה, כשאדע איפה אני נמצא. עם ליברמן, הפגישה הבאה אף פעם לא התקיימה באותו המקום כמו קודמתה. זו דרישת הזהירות, לא רק הקסם שבהפתעה. התזוזה ממקום למקום חיונית לאנשים רדופים. "אם אתה יכול להגיע ברבע שעה הקרובה לקומה 24 בדיוויד אינטרקונטיננטל, אז אני מחכה. ואם לא, אודיע לך בהמשך היכן אהיה".

זה קשה לתפוס את ליברמן לא בתנועה. ההתראה היא מדקה לדקה, וזה מחייב זמינות גדולה, במיוחד כשהמרחק מהמקום שבו אתה נמצא מחייב לעתים הגעה ב"טיסה", כשהעיר פקוקה.

כשכבר היינו נפגשים, היו כללי הטקס ברורים. לא ניתן להיכנס עם טלפונים לפגישה, אלא אם ליברמן וידא באופן אישי שלא רק שהם מכובים - אלא שגם פרקת מהם את הסוללה (היינו אז טרום־עידן האייפון). הם היו נערמים למעין אנדרטה של התרסה, נאספים על ידו ומונחים בערמה במרכז השיחה עם אלה המפורקים מהבטריות של שאר משתתפי הפגישה. ליברמן רצה לוודא שלא יהיה מי שיחבר אותם בחזרה בטעות כשהוא עדיין מדבר ומישהו עלול להקשיב בדריכות.

אתה בדרך לקונטיננטל? אם לא, אז ניפגש אצל ירון בעוד שעה. במשרדי "השטיח המעופף". אהיה שם אם תגיע בזמן. אם לא, אז ניפגש בהמשך במקום אחר.

ירון מילר היה חבר של ליברמן מימי הקמפוס הסוערים באוניברסיטה העברית. מאז גם היו להם עסקים באותם בניינים. וגם ניגודי עניינים, כשליברמן התמנה לשר התחבורה. אחרי מהומה תקשורתית הוא משך ידו ממעורבות בהחלטות של המשרד שמיטיבות עם עסקי התעופה של החבר. את מישה אתה מכיר? נפרד ממני ליברמן בשיחה הטלפונית, אז כשניפגש אל תשכח לגרום לי להיזכר להזכיר.

ליברמן היה עסוק באותה תקופה בפירוק צוות חקירה. מישה הוא מיכאל צ'רנוי, אז עוד לא בן זוגה של המעושרת ניקול ראידמן ("בבון זה קוף"), אלא יעד של המשטרה.

משה מזרחי, אז ראש אגף החקירות, ישב בצומת הרגיש, מחכה למעידה הבאה שתפיל את ליברמן ואת החבורה. המעידה שתחשוף את התמונה של ההתעשרות הגדולה של מי שהחל את דרכו הפוליטית כמתנחל בסנדלים מרופטים בהתנחלות נוקדים. בלי רכוש ובלי כספים, אבל בצומת מכריע של קבלת ההחלטות, כמנכ"ל משרד ראש הממשלה, בקדנציה הראשונה והקצרה של נתניהו.

המיליארדר האוסטרי מרטין שלאף ידע תמיד להתחבר וליירט ולקרב ולחבק את מי שיושב על הכיסא בחדר הצמוד לראש הממשלה, באקווריום בלשכה החשובה במדינה. שמעון שבס, המנכ"ל של יצחק רבין, היה שנים חלק מהפורטפוליו העסקי של שלאף, ומאז הצטרפו גם ליברמן, שהחליף את שבס על הכיסא, וגם משה ליאון, שהחליף את ליברמן שהתפנה, ועכשיו גם גלעד ועומרי. מי יותר צמוד מהם לאוזן של ראש הממשלה החדש אריאל שרון, שהעיף את אהוד ברק מהלשכה בזמן קצר?

ברק קיבל משלאף תרומה גדולה של חצי מיליון דולר לברכת הדרך ולהצלחה, אבל לא סיפק את הסחורה ולא החזיר את התרומה. שלאף נתן את הכסף לטובת הסיבוב השני בבחירות 1999 מול נתניהו, "סיבוב" שמעולם לא קרה.

ליברמן תמיד ידע מראש על כל צעד שהמשטרה מתכננת בחקירה. מזרחי מתכנן תכניות ואלוהים צוחק, אהב ליברמן להשכיב את עצמו בבדיחה טובה. להסביר לסביבתו למי תמיד יש יד טובה עם ג'וקר. בכל רגע היה לליברמן מקור מזדמן מצוות החקירה, שנידב מידע חשוב או סתם טיפ קטן.

בדרך כלל היו אלה עולים חדשים מהעלייה הרוסית שהתגייסו למשטרה לאחרונה ונשבעו נאמנות למדים ולסמל המנורה, אבל בקלפי העריצו אדם אחר, את ליברמן.

עוד לפני שזומן לחקירה באופן רשמי היה ליברמן ממהר לעדכן את העיתונאים ומותיר את המשטרה בתדהמה. "חכו לי מחר עם סוללת צלמים בכניסה. הם עוד לא הודיעו לי רשמית, אבל כרגע הסתיימה פגישה בענייניי והם מתכננים לי עוד יום של חקירה. הם חושבים שזו תהיה לי הפתעה".

העובדה שליברמן ידע סודות מחדרי החקירות הסגורים תמיד הוציאה את המשטרה מדעתה. "מזרחי מאבד את העשתונות", הוא צחק עם העיתונאים, שהעדיפו לשמור עליו כמקור ולשדר שליברמן מאשים את המשטרה בהדלפה "החמורה". לשאלות של "החקירה מחר", שאת רובן ידע ליברמן מראש, הוא הגיע עם תשובות מוכנות ועם גרסאות משויפות.

"בסוף התפנית, איש גדול? אבל ככה, טמבל שכמוך, פספסת את מישה", התלונן ליברמן. פגשתי אותו בסופו של יום, בלשכה הנזירית של ראש הממשלה לשעבר יצחק שמיר שבה השתמש, בקומה העליונה בבית אמות משפט. אבל זה לא מקום טוב לדבר, סחב אותי למעלית מהמשרדון עם השטיח המהוה, ששמיר נטש לפני שנים, כשכבר לא היה בקו הבריאות ובעניינים.

התמונות של שמיר עם מנהיגי עולם, שכולם כמוהו כבר היו היסטוריה, ניבטו מהקירות. ליברמן היה בטוח שגם ביניהן השתילה המשטרה האזנות. שמיר היה סגפן, מה שלא עורר השראה אצל ליברמן, שנכנס למעלית עם הסיגר. קוהיבה סיגלו 4. אלף דולר לחפיסה שאותה חיסל בכמה יממות.

בחניה, בין המכוניות של שמעון פרס, השר שלשכתו הייתה אז בקומה גבוהה, לבין המכוניות של יושבי המרכז החקלאי, הדביק ליברמן את שפתיו ואת זקנו הדוקר לאוזני בחום. והסוד הגדול שלחש היה היכן נפגשים בשנית באותו יום, "בעוד שעה". קלה. "את מישה אתה מכיר? כבר שאלתי אותך, לא? הוא לא מבין את השפה, לא עברית ולא אנגלית, אבל סיפרתי לו על תיבת האוצר הגדולה". צ'רנוי היה אז אחרי עסקה גדולה. הוא מכר את חברת הסלולר הבולגרית לשלאף, החבר של ליברמן, ובלי קשר העבירה חברה שלו לליברמן, החבר שלו, חצי מיליון דולר לחשבון, "אבל זה לא קשור. זה מעסקה אחרת".

אתה אותו עוד תכיר, הבטיח ליברמן, למרות שאיתו יהיה לך קשה לדבר ולתקשר, הוא יודע יפה לשלם, הצביע במבט ליברמן על מי שיהיה תוך תקופה קצרה לקוח גדול ושותף משמעותי בהכנסה גם שלי, לא רק שלו. ולא רק של בתו. כבר בגיל 21 הייתה מיכל מיליונרית גדולה מעסקאות, שהשתיקה יפה להן, אחרת תיפתח חקירה חדשה.

בבר אפלולי ברחוב קויפמן, על חוף ימה של תל אביב, בשעות הערב המאוחרות, ליברמן לא היה צריך סיבה טובה נוספת כדי לשתות. צ'ייסר אחד וזהו? מה אתה, בחורה? שאל ליברמן והזמין בקבוק וודקה שלם להתחלה. אכלת משהו? אז תביאו לנו איזה צלחת שרימפס וקלמרי מטוגנים, ביקש ליברמן מהמלצר להעמיס את השולחן וסימן למאבטח הצמוד עם העיניים והידיים להביא את התיק ג'יימס בונד החום מהמכונית.

שוטר צעיר, עולה חדש, סטניסלב יז'מסקי, גנב את כל המשטרה בתיקייה גדולה. זו תיבת האוצר הגדולה שעליה סיפר ליברמן לצ'רנוי בתאווה גדולה. ערמות של תצלומי מסמכים ותמלילי האזנות לנחקרים בכמה פרשיות, שאת החקירה של כולן ניהל משה מזרחי. תוך כמה ימים הם יהיו בידיהם של עיתונאים. באתרי אינטרנט ובטלוויזיה יקרא בנימין נתניהו דברים שאמר. ודודי אפל. ומיכאל צ'רנוי וליברמן גם.

ואז גם התהפכה הקערה, כי בארץ התרחשה סערה. מעולם לא התפרסמו כל כך הרבה מסמכים משטרתיים, ערב־ערב, על מסכי הטלוויזיה. שוב האשים ליברמן את המשטרה ברדיפה ובהדלפה, מה שהפך את מזרחי לחשוד באזהרה. לא בגלל הדלפה, כי אם בגלל ההאזנות לפוליטיקאים בכירים כל כך, בלי שהיו בידו תמיד צווים חתומים משופטים. ולא יעזרו למזרחי ההסברים, תוך ימים הוא כבר הסתגר להתייעצויות עם עורכי דין, והחקירה הראשונה והגדולה של ליברמן נפחה את נשמתה. יחידת משטרה שלמה הייתה כולה תחת אזהרה, ומזרחי בראשה. כולם נשלחו עם המדים לחקירה.

מזרחי לא יאריך ימים במשטרה ונסיקתו בדרך למפכ"לות שכל כך רצה, תתנפץ על האדמה, במכה. יעברו עוד שנים עד שתיק החקירה ייסגר, פורמלית. עוד יועץ משפטי ועוד אחד, ועוד חקירה חדשה, עד שיגיע יהודה וינשטיין ויסגור את כולן בלי כל בושה.

וליברמן יתראיין שהוא היה הנרדף ושאותו צדים, דרייפוס המודרני, בזמן שהוא סובב את מזרחי כמו שיפוד על הגחלים. יזמסקי, השוטר ששדד את המשטרה, הוברח ופתח חיים חדשים ומפנקים במיוחד בקנדה הרחוקה. מזרחי סולק מהמשטרה. ליברמן יצא לחופשי, מהצרות הגדולות. מתכנן את המרוץ לראשות הממשלה עם כמה התחנפויות על שלום, שתמיד עושות את העבודה אצל השמאל.

רק שכמו איקרוס, ככל שליברמן יעופף למעלה מהאדמה אל השמש, עלולות הכנפיים לחטוף כווייה. כמו אצל אהוד אולמרט, עלולה לצוץ איזו שולה זקן, שבמקרה של ליברמן זו לא שולה אחת. הסכנות הן רבות: הנהג איגור שניידר, השכן מנוקדים והשותף לעסקים. העוזר שרון שלום, שתמיד בסביבה. הפרקליט יואב מני, ששתק בחקירה.

שנים הם נהנו כולם מן הפרנסה הגדולה שזימנו החיים הציבוריים של הבוס. רק שהם יודעים יותר מדי סודות. ויום אחד, כשיעמדו לגורלם, מסיבה כזו או אחרת, הם עלולים לפתוח את הפה, ואז יישרפו הכנפיים של הבוס ויחרצו את גורלו. בנחיתה קשה. קצת לפני שהוא ייכנס ללשכת ראש הממשלה.

טקסט זה מבוסס על הפרק ה-18 מתוך הספר האינטרנטי ״פניית פרסה״ של אלדד יניב, שיראה אור בקרוב

חדש בטוויטר

  • ציוצים של אלדד
  • ציוצים על אלדד

כל הנושאים - כל האנשים

אביגדור ליברמן אבי גיל אבישי רביב אבנר ברק אברהם בורג אברהם הירשזון אברהם נניקשווילי אברום שלום אהוד אולמרט אהוד ברק אודי סגל אולפן שישי אוריאל רייכמן אורי דן אורי מסר אורנה אנגל אי די בי איילה חסון איילת אזולאי איילת שקד אילן בן דב אינתיפאדה איציק מרדכי איציק סודרי איתן אבריאל איתן כבל אלי ישי אלי לנדאו אליקים רובינשטיין אלכסנדר משקביץ אלפרד אקירוב אמנון אברמוביץ אמנון ליפקין שחק אנשי עסקים אפרים ברכה אריאל אטיאס אריה דרעי אריק שרון ארץ חדשה ארצות הברית אשליית הפסגה אתר Ynet בוזי הרצוג בוריס קרסני בחירות בחירות 1999 בחירות 2001 בחירות 2009 בחירות 2013 ביל קלינטון בלשים פרטיים בן כספית בני בגין בנימין נתניהו בני שטיינמץ בנק הפועלים בנקים בנק לאומי בשאר אסד גז גזפרום גיא רולניק גיא שניאור גידי וייץ גידי שמרלינג גיוס כספים גיימס קרוויל גלובס גליה מאור גלעד שליט גלעד שרון גקי בן זקן גקי מצא גרהרד שרדר גרנית הכרמל דה מרקר דובי ויסגלס דוד גרנות דודי אפל דוד מידן דורון כהן דיוויד זילברג דיוויד פוקס דילים פוליטיים דליה רבין דן כהן דן מרידור דנה בן יאיר דני אברמס דני דנקנר דפני ליף האזנות סתר האינתיפאדה השנייה הבנק הבינלאומי הדחת עדים הדלפות הולילנד הון שלטון הון שלטון עיתון הטלפון הלבן היועץ המשפטי לממשלה הלבנת הון הלנה ביילין המחוברים הסברה הפסד הקזינו של מרטין שלאף הרב ישראל לאו הרב עובדיה יוסף הרב פינטו התעשיות הבטחוניות ולדימיר גוסינסקי ועדות חקירה ועדת וינוגרד חברת החשמל חברת טאורוס חברת צים חברת קאל חומר שחור חוסני מובארכ חוקרים פרטיים חיזבאללה חיים רמון חלוקת ירושלים חמאס חקירות חקירת שרון חרש שירותי חקירות טוביה צפיר טוני בלייר טייקונים טל שטרן טרכטנברג יאנוש בן גל יגאל זילכה ידיעות אחרונות יואב הורוביץ יולי תמיר יוני קורן יוסי ביילין יוסי גנוסר יוסי מימן יוקר המחיה ילדי הפוליטיקאים ים המלח יעקב יאשה קדמי יצחק רבין יצחק תשובה ירון מילר ירושלים יריב בן אליעזר ישראל אהרוני ישראל היום כארים מאסימוב להב 433 לוביסטים לוני רפאלי מאיר פלבסקי מאיר שמגר מארק ריץ מבקר המדינה מהומות אוקטובר מוחמד דאחלן מוחמד ראשיד מועמר קדאפי מוריץ וייסגלס אלמגור ושות מחאת האוהלים מחאת המילואימניקים מיכאל צרנוי מיכה לינדנשטראוס מיכל ברק מיכל ליברמן מיקי בן יאיר מלון דן מלון הילטון מלחמת לבנון הראשונה מלחמת לבנון השנייה מנחם בגין מנחם עינן מעצ מפלגת האבודה מפלגת הליכוד מפלגת העבודה מפלגת קדימה מפלגת שס מפעל הפיס מרדכי מוטי גילת מרטין שלאף מרית דנון מרמה והפרת אמונים משה גאון משה טלגה משה ליאון משה מזרחי משה עמית משה שחל משפחה משפחת לבנת משפחת עופר משפחת שרון משפטי דיבה משרד החקירות ויצמן יער נבות תל צור נוחי דנקנר נוני מוזס נילי פריאל ניר גלעד נלסון מנדלה נפתלי בנט נקמה נשיא ארצות הברית נתיבי איילון נתן אשל סאלח טריף סונול סטנלי גרינברג סלקום סמי שמעון ספינים סקרים עבירות פליליות עוזי בנזימן עוזי דיין עופר נמרודי עופרת יצוקה עורכי דין עזריאל נבו עידן עופר עיתון הארץ עליזה אולמרט עמי איילון עמי סגיס עמיר פרץ עמית סגל עמנואל רוזן עמרי שרון עמרם מצנע ערוץ 2 ערוץ 10 ערפאת פואד בן אליעזר פוליטיקאים פוליטיקה פיני רובין פריימריז פרשת העמותות פרשת צאלים פרשת קו 300 צבי האוזר צביקה זרחיה צוות אנגלה צוות דורון צוות יאשה ציפי לבני קבלני קולות קזחסטן קמפ דיוויד קמפיין בחירות ראובן אדלר ראש הממשלה רביב דרוקר רוברט שרום רון חולדאי רוני מילוא רינה מצליח רם כספי רם שמגר רני בלייר רני רהב רפי גינת רפי חאמי רצח רבין רקפת רוסק עמינח רשות השידור שאול מופז שוחד וטובות הנאה שולה זקן שחיתות שי אופיר שירי ויצמן שלדון אדלסון שלום שמחון שלטון ההון שלמה נחמה שלמה עמר שמעון פרס שר הביטחון שרה דורון שרה נתניהו שרי אנסקי שרי אריסון תד אריסון תהליך השלום תחקירים תמי שינקמן תפירת תיקים תקשורת ישראלית תרומות וגיוס כספים

אלדד באינסטגרם