אלדד יניב

אלדד יניב, 48, נשוי לליאור, אבא לעומר, יותם ורוני. מאמין באחריות חברתית ובתיקון, אישי ולאומי.

בפייסבוק:

בטוויטר:

הירשמו לעדכונים בדוא"ל:

פניית פרסה, פרק 5: כשאריאל שרון ארב לטרף

בעשר בבוקר הוגש לשולחן מגש עם חמישה קילו בשר. אריאל שרון הפשיל שרוולים, תחב מפית לחולצה והתכונן לקרב: הם יביאו את הנבלה שלהם לדוכן העדים, אמר, ואנחנו נביא את שלנו

בשמונה ורבע בבוקר מצאנו את עצמנו לבד, בקומה החמישית של בית המשפט המחוזי בתל אביב, מול דלתו הנעולה של כבוד השופט משה טלגם. מצאנו את עצמנו לבד זה אומר בלי הצד השני, בלי הנתבעים. אנחנו, התובעים, התייצבנו בזמן כמו לחתונה. אני עם שני תיקי הג'יימס בונד השחורים של דובי ויסגלס, שזה מה שעושה מתמחה ברגעים כאלה, סוחב תיקים עם הרבה מסמכים. דובי ויסגלס עם הגלימה השחורה של העורכי דין, וראובן אדלר ואורי דן – וגם משפחת שרון: שר התשתיות אריק שרון עם לילי, הבן עומרי עם הבן גלעד.

אחרי בדיקה קצרה עם פקיד העזר התברר שהדיון המשפטי של אריאל שרון היה קבוע בכלל לשבוע הבא, באותו יום ובאותה השעה. שוב פעם ויסגלס טעה. זה היה קורה לו, וזה כבר קרה גם בתיק הזה. שרון הכיר את זה ולא כעס, אבל עקץ: גם ככה אתה איש עסוק נורא, כן? כך שאני מציע, אם זה לא קשה, שבפעם הבאה, כן, תרשום את זה ביומן?

כל הסיפור התחיל כשבאחד הימים שרון העיר את ויסגלס בטלפון: תשמע מה כותב הנבלה בנזימן, אמר והקריא מעיתון "הארץ", שמנחם בגין ידע היטב ששרון רימה אותו במלחמת לבנון. למה שלא נתבע? שאל שרון את ויסגלס וזה ענה: באמת, למה שלא נתבע? כך שהצד השני במשפט הזה, הנתבעים, היו עיתון "הארץ" והעיתונאי עוזי בנזימן.

משפט הדיבה, שנראה באותה שיחת טלפון כמבצע בזק מהיר ומזהיר - "ללמד פעם אחת את הנבלות האלה לקח, כן?" – הלך והסתבך. כמו המלחמה בלבנון. ממשפט של צ'יק צ'ק 40 קילומטר מנצחים וחזרה הביתה – עוד רגע הגענו לביירות.

לנו היו עדים מחורבנים. ולצד השני הייתה סוללה מפוארת: עמרם מצנע הגיש תצהיר ששרון הציג בממשלה מפות קטנות עם חיצים קטנטנים, כך שבגין לא הבין לאן ינועו הכוחות ומה מאשרים, יאנוש בן-גל התכוון להעיד ששרון תכנן להגיע לביירות מההתחלה, בני בגין הגיש תצהיר, ששמע שאבא שלו מנחם אומר, הרבה שנים אחרי, ששרון בדאי. עזריאל נבו, שהיה המזכיר הצבאי של בגין, הוסיף תיאורים משלו ודן מרידור גם. היינו עמוק בבוץ.

אריק והבנים בכיוון של חיות

אולי נרד לקפה? שאל ויסגלס בעודנו נפרדים מהדלת הסגורה של השופט טלגם ושרון ענה: באמת הגיע הזמן למזון. לילי, נאכל דבר מה? אני צריכה ללכת, ענתה לילי. גם לנו יש עבודה, אמר אדלר בשם האחרים והם נעלמו כולם ביחד במעלית דחוסה אחת.

כך יצא ששוב נותרנו לבד. במעלית השנייה, אחרי שנדחסו בה אריק ועומרי, נותר מקום בקושי לשני מאבטחים. אז ירדנו ויסגלס וגלעד ואני, עם התיקים הגדולים והמסמכים, ופגשנו את כולם שוב ברחבת הכניסה. לילי ניקתה מדש הבגד של שרון פירורי אבק בלתי נראים וחיבקה ונשקה לבעלה לשלום, ואחר כך לנוכחים. אריק והבנים, וויסגלס ואני והתיקים, צעדנו לעבר דלת הכניסה. למה שלא תגשו ליאנוש, שאל שרון את ויסגלס. יאנוש הוא עד שלהם, ענה ויסגלס. גשו ליאנוש, כן? המשיך שרון, הוא ישמח לעזור.

אריק לא עצר באדום. הוא חצה את רחוב ויצמן, והמאבטחים אחריו. נכנסנו למסעדה ישנה בבית אסיה, שהיום כבר לא קיימת. את פנינו קיבל מלצר שבוודאי כבר פרש, בחליפה מעומלנת. המפקד, פנה המלצר לשרון, היכן תרצו לשבת? שרון חייך, אנחנו מכירים מהתעלה? לא, מהרצועה, חייך המלצר בחזרה.

רצח רבין היה אז עוד טרי, והמאבטחים ביקשו שניכנס פנימה, ועוד פנימה. הכי טוב שם בפינה. המלצר הביא איזה פרגוד מתקפל, שלפני שהיו החדרים הפרטיים במסעדות, נתן תחושה של להיות הכי הכי חשוב – והושיב את אריק, המפקד, במשיכת כיסא. אנחנו יצאנו מוקדם מהמשק, אמר שרון למלצר, כך שאם לא קשה לך וזה לא מסובך וזו לא טרחה, אנחנו אוכלים. השעה הייתה קצת לפני רבע לתשע בבוקר, ובעוד שהמלצר היה דווקא בכיוון של חביתות עם הרבה נקניק – כמו שאני זוכר מהרצועה שאתה אוהב, המפקד, וגבינות וזיתים אמר המלצר – רק שאריק והבנים היו דווקא "בכיוון של חיות".

למה שלא תגשו ליאנוש? שאל שרון שוב. כבר הסברתי לך שיאנוש הוא עד שלהם, ענה ויסגלס. גשו ליאנוש, כן? התעקש שרון, הוא יעזור. לקח שעה ארוכה, בערך עד עשר בבוקר, כדי לארגן את המטבח כך שאפשר יהיה להכין בו בשר בשעת בוקר כל כך מוקדמת. בינתיים שרון ביקש בלוק ושירטט על דף צהוב מפה וחיצים בכחול, כדי לנסות להסביר לויסגלס את המבצע שהסתבך בלבנון והפך למלחמה. עד שהופיע שוב המלצר והודיע למפקד, שהוא מקווה שעמדנו במשימה – והניח מגש נירוסטה ענק עם איזה חמישה קילו בשר. כל סוגי החיות, כל סוגי האיברים, בעיבודים שונים ומשונים, מוכן לזלילה הגדולה.

עוד לא הייתם אצלנו בסככה במשק דובי, חייך שרון לוויסגלס כשהוא מקפל את שרוולי חולצתו הצחורה עד החלק העליון של הזרועות, מעל המרפק, ותוחב מפית לבנה מעל קשר העניבה. עומרי וגלעד תחבו גם הם מפיות בד צחורות מתחת לסווצ'רים, וכולם החלו לטחון. תבואו פעם, תביא איתך את הבחור, שזה אני. תביא את הבחור, כן? המשיך שרון, בסככה בימי שישי אנחנו עם החקלאים. כל שבוע, ככה שנים. מגיעים ידידים מהקיבוצים, מגיעים חברים מהמושבים שסביב. מדברים על הנושאים החשובים באמת: יבולים, מחירים ומים – ואוכלים חיות. אחרי פחות מרבע שעה מגש הנירוסטה נותר לבדו, עם שאריות נוזלים שניגרו מהחיות שהפכו לבשר.

תראה דובי, אתה הולך איתי כבר שנים, אמר שרון והביט שוב בבלוק הצהוב ובחיצים הכחולים. זו מערכה גדולה. כבר למדת שנגד הנבלות האלה אין הרבה מה לעשות במתקפה חזיתית. הם יביאו את הנבלה שלהם לדוכן העדים, אנחנו נביא את הנבלה שלנו, נצטרך לנצח באיגוף אנכי. למה שלא תגשו ליאנוש, שאל שרון בשלישית. כבר הסברתי לך, אריק, יאנוש הוא עד שלהם, ענה ויסגלס בשלישית. גשו ליאנוש, התעקש שרון. כן? הוא יעזור.

חזרתי עם טבעת, שרון עם עד אוהד

הדיון המשפטי שהתחדש שבוע אחרי ובשבוע שבא אחרי, נמשך. אחד-אחד עלו העדים, "הנבלות שלהם", וקרעו את שרון לחתיכות. מצנע עם המפות, נבו עם בגין שלא שמע ובני בגין עם מנחם שאמר ששרון בדאי. היינו קרובים להרמת ידיים.

למה שלא תגשו ליאנוש, שאל שרון באחת מהפסקות בית המשפט. יאנוש הוא עד שלהם, כבר הסברתי לך, אריק לא? השיב ויסגלס. גשו ליאנוש, כן? התעקש שרון, הוא יעזור. כשהתחדש הדיון, הודיעו הנתבעים במפתיע שהם מוותרים על עדותו של יאנוש. ויסגלס קבע פגישה עם יאנוש, בעיקר כי שרון נידנד. אני ניגשתי לעריכת תצהיר, לא לפני שביקרתי בספריית בית אריאלה וחיפשתי כל דבר שקשור בו.

אין מה לגשת ליאנוש, הוא לא יעזור, עדכנתי את ויסגלס אוחז גזיר עיתון עם התקפות קשות של יאנוש על שרון באיזו הרצאה. אין מה לגשת ליאנוש, עידכן ויסגלס את שרון, ידעתי שהנבלה הזה איתם. אתה איש צעיר, דובי, חייך שרון, גש ליאנוש, כן? הוא יעזור.

אז ניגשנו ליאנוש. בפגישה התברר שהוא בהחלט רוצה לעזור. הוא אמר מה שאמר נגד שרון, אבל מאז ראה את האור וזרמו מים. בשנים שעברו הוא שמע הקלטות במחלקת היסטוריה, צלל לתחקירים, וגילה שמה שאמר ושמופיע בגזיר העיתון זה בעיקר גביב שטויות. בינתיים, רצף המשפט נקטע להפסקה של כמה שבועות כששר התשתיות אריאל שרון נסע למוסקבה, לנסיעה ממלכתית שבעיתון כתבו שהיא "מאוד חשובה" ו"אסטרטגית".

זה הסתדר לי בול. כבר הרבה זמן שחשבתי להציע לליאור להתחתן. בליאור התאהבתי מיד. ראיתי בה מההתחלה את כל מה שלא היה בי. היא נראתה לי אחת שיודעת להרגיש. הייתי אזרח עובד צה"ל, עורך שבועון צה"ל "במחנה", כמעט בן 24. הייתי בטוח שתיפול לזרועותיי מיד. העורך, החיילת, ברור שכן. אז לא. זה לקח שבועות ארוכים, ולא מעט תעלולים. ליאור דחתה אותי שוב ושוב ושוב. אם זה לא היה נגמר באהבה, היום זה בוודאי היה נגמר באיזו חקירה. לא, היא לא רוצה לבוא איתי למסעדה. לא, היא לא נוסעת לסופי שבוע בבתי מלון. אם אני רוצה, היא מכירה יער צפונית לזיכרון יעקב ואפשר לעשות שם פיקניק. היא תביא יין, ואתה תעשה סלט.

קבענו בשבת. נסענו לצפון הרחוק. צחקנו הרבה בדרך וביתר הזמן דיברנו ודיברנו ודיברנו. כשהגענו לאיזו חורשה שמצאה חן בעיננו, חיפשנו מקום להיות בו לבד. בילינו שם עד הלילה. בדרך חזרה חזרנו מחובקים. אני הרגשתי את אותם פרפרים בבטן שהרגשתי באהבה הראשונה. לא הרבה אחרי אותו הפיקניק עברנו לגור ביחד. מאז ועד היום.

ואז חשבתי שהגיע הזמן להציע לה נישואין. תכננתי שניסע לוונציה, בהפתעה. בלי גרוש על התחת גירדתי מההורים שלי שני כרטיסי צ'רטר ומלון פשפשים בכיכר סן מרקו. שכחתי לקנות טבעת, ובעיקר גמגמתי באותה נסיעה ובסוף זו היא שהציעה לי בארוחה במסעדה בלילה האחרון. אז בוא נתחתן כבר, אמרה. כי בלילה לפני שחזרנו, כשלא היה לי כבר למתי לדחות את ההצעה, בדיוק ברגע שהייתי צריך כמו גבר לכרוע לפניה ברך ולבקש, שתקתי והאדמתי כמו אידיוט.

בזכות ליאור חזרנו מוונציה עם טבעות. באותו זמן שרון שב מנסיעתו הממלכתית ו"האסטרטגית" למוסקבה, ומשפט הדיבה התחדש. עמדנו שוב ליד הדלת של משה טלגם. הפעם לא היינו לבד, הפעם באנו בזמן. שרון, שהבטיח שיאנוש יעזור, ראה את הגנרל מתמוטט על הדוכן. משנה את גרסאותיו מן הקצה אל הקצה ובחזרה, ועוד כמה פליק-לקים לאחור, בורג באוויר ונחיתה. עו"ד מיבי מוזר, פרקליט "הארץ", ועוזי בנזימן, קרעו אותו לגזרים בחקירה הנגדית. התברר שמה שהודפס בגזיר העיתון לא היה שטויות. שבן גל לא שמע הקלטות, שבן גל באמת אמר פעם ששרון רמאי, שבן גל לא פגש באור, שבן גל הריח גז.

היועץ המשפטי אליקים רובינשטיין הורה מיד על פתיחת חקירה משטרתית דחופה. התברר שבמוסקבה הייתה חגיגה: כמה שבועות לפני שנתפרה אותה נסיעה "ממלכתית, חשובה ואסטרטגית" שהפכה לנסיעה עסקית ולטקטיקה משפטית, פגש השר שרון את איש העסקים יאנוש בן גל – העד במשפטו שיכול לעזור. הם נפגשו גם בארבע עיניים. גם בשש: העיניים של ולדימיר גוסינסקי, איש עסקים רוסי, יהודי ותורם גדול. שרון נסע למוסקבה כשר תשתיות, אבל לקח איתו במטוס את יאנוש, שיכול לעזור.

יאנוש חיפש לייבא גז טבעי, גוסינסקי רצה למכור, הרוסים חיפשו עסקים – ושרון רצה לנצח את עיתון "הארץ". שם במוסקבה, במסע שגוסינסקי מימן מכף רגל ועד ראש במקום משרד החוץ, אירח השר שרון את איש העסקים יאנוש ועשה לו גוד טיים וטוב לעסקים. ממוסקבה הם קפצו לסנט פטרסבורג, ראו את ראשי חברת גזפרום, ענקית הגז הרוסית, וסעדו במסעדות פאר. גוסינסקי שילם, שרון חיבר – ויאנוש יעזור. הון-שלטון-עיתון והפעם גם משפטון.

השופט טלגם קרע לגזרים את יאנוש בן גל בפסק הדין וכינה את עדותו, "מחזה עצוב". שרון הפסיד במשפט הדיבה. ניצב משה מזרחי מהמשטרה, שהבין שהנסיעה הממלכתית הייתה בהחלט חשובה ואסטרטגית – למשפט הדיבה - המליץ להעמיד את שרון ואת יאנוש בן גל לדין בחשד לשוחד. בחקירה אמר שרון שראה את בן גל סתם ככה, במקרה, במטוס. "הוא בא לשם אז צירפתי אותו כי הוא היה שם", ויאנוש התפתל: "אני לא יודע איך אצא מזה כי אני צריך להעיד במשפט של אריק". שרון הסביר שלא ידע, ולא שמע ולא ראה. אז, בשנות התשעים, זו הייתה הגנה מצוינת לפוליטיקאים. היועץ המשפטי אליקים רובינשטיין ריחם על שניהם, כמקובל באותה תקופה – וסגר את התיק בדו"ח ציבורי חריף. ואני? אני התחתנתי עם ליאור.

חדש בטוויטר

  • ציוצים של אלדד
  • ציוצים על אלדד

כל הנושאים - כל האנשים

אביגדור ליברמן אבי גיל אבישי רביב אבנר ברק אברהם בורג אברהם הירשזון אברהם נניקשווילי אברום שלום אהוד אולמרט אהוד ברק אודי סגל אולפן שישי אוריאל רייכמן אורי דן אורי מסר אורנה אנגל אי די בי איילה חסון איילת אזולאי איילת שקד אילן בן דב אינתיפאדה איציק מרדכי איציק סודרי איתן אבריאל איתן כבל אלי ישי אלי לנדאו אליקים רובינשטיין אלכסנדר משקביץ אלפרד אקירוב אמנון אברמוביץ אמנון ליפקין שחק אנשי עסקים אפרים ברכה אריאל אטיאס אריה דרעי אריק שרון ארץ חדשה ארצות הברית אשליית הפסגה אתר Ynet בוזי הרצוג בוריס קרסני בחירות בחירות 1999 בחירות 2001 בחירות 2009 בחירות 2013 ביל קלינטון בלשים פרטיים בן כספית בני בגין בנימין נתניהו בני שטיינמץ בנק הפועלים בנקים בנק לאומי בשאר אסד גז גזפרום גיא רולניק גיא שניאור גידי וייץ גידי שמרלינג גיוס כספים גיימס קרוויל גלובס גליה מאור גלעד שליט גלעד שרון גקי בן זקן גקי מצא גרהרד שרדר גרנית הכרמל דה מרקר דובי ויסגלס דוד גרנות דודי אפל דוד מידן דורון כהן דיוויד זילברג דיוויד פוקס דילים פוליטיים דליה רבין דן כהן דן מרידור דנה בן יאיר דני אברמס דני דנקנר דפני ליף האזנות סתר האינתיפאדה השנייה הבנק הבינלאומי הדחת עדים הדלפות הולילנד הון שלטון הון שלטון עיתון הטלפון הלבן היועץ המשפטי לממשלה הלבנת הון הלנה ביילין המחוברים הסברה הפסד הקזינו של מרטין שלאף הרב ישראל לאו הרב עובדיה יוסף הרב פינטו התעשיות הבטחוניות ולדימיר גוסינסקי ועדות חקירה ועדת וינוגרד חברת החשמל חברת טאורוס חברת צים חברת קאל חומר שחור חוסני מובארכ חוקרים פרטיים חיזבאללה חיים רמון חלוקת ירושלים חמאס חקירות חקירת שרון חרש שירותי חקירות טוביה צפיר טוני בלייר טייקונים טל שטרן טרכטנברג יאנוש בן גל יגאל זילכה ידיעות אחרונות יואב הורוביץ יולי תמיר יוני קורן יוסי ביילין יוסי גנוסר יוסי מימן יוקר המחיה ילדי הפוליטיקאים ים המלח יעקב יאשה קדמי יצחק רבין יצחק תשובה ירון מילר ירושלים יריב בן אליעזר ישראל אהרוני ישראל היום כארים מאסימוב להב 433 לוביסטים לוני רפאלי מאיר פלבסקי מאיר שמגר מארק ריץ מבקר המדינה מהומות אוקטובר מוחמד דאחלן מוחמד ראשיד מועמר קדאפי מוריץ וייסגלס אלמגור ושות מחאת האוהלים מחאת המילואימניקים מיכאל צרנוי מיכה לינדנשטראוס מיכל ברק מיכל ליברמן מיקי בן יאיר מלון דן מלון הילטון מלחמת לבנון הראשונה מלחמת לבנון השנייה מנחם בגין מנחם עינן מעצ מפלגת האבודה מפלגת הליכוד מפלגת העבודה מפלגת קדימה מפלגת שס מפעל הפיס מרדכי מוטי גילת מרטין שלאף מרית דנון מרמה והפרת אמונים משה גאון משה טלגה משה ליאון משה מזרחי משה עמית משה שחל משפחה משפחת לבנת משפחת עופר משפחת שרון משפטי דיבה משרד החקירות ויצמן יער נבות תל צור נוחי דנקנר נוני מוזס נילי פריאל ניר גלעד נלסון מנדלה נפתלי בנט נקמה נשיא ארצות הברית נתיבי איילון נתן אשל סאלח טריף סונול סטנלי גרינברג סלקום סמי שמעון ספינים סקרים עבירות פליליות עוזי בנזימן עוזי דיין עופר נמרודי עופרת יצוקה עורכי דין עזריאל נבו עידן עופר עיתון הארץ עליזה אולמרט עמי איילון עמי סגיס עמיר פרץ עמית סגל עמנואל רוזן עמרי שרון עמרם מצנע ערוץ 2 ערוץ 10 ערפאת פואד בן אליעזר פוליטיקאים פוליטיקה פיני רובין פריימריז פרשת העמותות פרשת צאלים פרשת קו 300 צבי האוזר צביקה זרחיה צוות אנגלה צוות דורון צוות יאשה ציפי לבני קבלני קולות קזחסטן קמפ דיוויד קמפיין בחירות ראובן אדלר ראש הממשלה רביב דרוקר רוברט שרום רון חולדאי רוני מילוא רינה מצליח רם כספי רם שמגר רני בלייר רני רהב רפי גינת רפי חאמי רצח רבין רקפת רוסק עמינח רשות השידור שאול מופז שוחד וטובות הנאה שולה זקן שחיתות שי אופיר שירי ויצמן שלדון אדלסון שלום שמחון שלטון ההון שלמה נחמה שלמה עמר שמעון פרס שר הביטחון שרה דורון שרה נתניהו שרי אנסקי שרי אריסון תד אריסון תהליך השלום תחקירים תמי שינקמן תפירת תיקים תקשורת ישראלית תרומות וגיוס כספים

אלדד באינסטגרם